אחיי הקבלנים ובוני הארץ: לכו והפריחו את הפריפריה

אחיי הקבלנים ובוני הארץ: לכו והפריחו את הפריפריה

על אף הכוונה הממשלתית המוצהרת לפתח ולהפריח את הפריפריה הרי שפיתוח זה נתקל לא אחת במכשולים משמעותיים. נוכח העובדה כי מרכז הארץ הופך בשנים האחרונות לצפוף יותר ויותר ועתודות הקרקע שבו מתמעטות בצורה דרסטית, זוהי העת לעשות – לבנות ולפתח את הפריפריה העוטפת את "מדינת גדרה- חדרה"

דומה שקיים פער גדול בין האומרים – לעושים, בעניין פיתוח הפריפריה הגיאוגרפית. אין מי שלא מצדד בצורך לחבר ולרשת את מרכז הארץ אל קצותיה, אלא שבדרך החתחתים ליעד מתמסמסים ומתפוגגים להם חלק מהרעיונות והכוונות. היה זה טרומפלדור שהיטיב להבהיר לנו שמקום שבו תחרוש המחרשה את התלם האחרון שם יעבור קו הגבול, ובמלים אחרות – קווי מתאר מתבטאים בעשייה ולא בדיבור. על מנת להפוך את הפריפריה למפותחת יותר יש להשקיע בבנייתה יותר, ודיבורים בלבד לא יעזרו.

כמות האוכלוסייה במדינה הולכת וגדלה. ילודה מבורכת יחד עם עליה הולכת וגדלה הופכים את המדינה לצפופה יותר. בעוד שבמרכז, המחירים מאמירים, הפקקים מתעצמים והצפיפות גדלה, בפריפריה חווים שכיחות תופעות המעידות על חוסר משילות כגון טריטוריות שבשליטת ארגוני פשיעה, פשיעה חקלאית, ובמקומות מסוימים כדוגמת הנגב עבירות בניה חמורות. במקביל בפריפריה, אחוזי האבטלה גבוהים יותר ושירותי החינוך, התרבות והרפואה נמוכים יותר.

על אף הכוונה הממשלתית המוצהרת לפתח ולהפריח את הפריפריה הרי שפיתוח זה נתקל לא אחת במכשולים אשר אינם מאפשרים זאת. אחד העיקריים שבהם הוא השמירה על הסביבה – לעתים ישנה להיטות יתר לעצור את הפיתוח באמתלה של שמירה על הסביבה. אמנם אני לא קורא להלביש בשמלת בטון ומלט כל שטח ירוק שקיים, אבל כמי שמלווה הליכי תכנון ובניה אני חושב שלא אחת ניתן להצביע על שיקולים זרים, שיקולים החורגים מפרופורציה, או אפילו שיקולים סלקטיביים שעומדים בבסיס התנגדויות כאלה ואחרות.

מכשול שני נובע מחוסר עידוד מצד הרשויות – במקום שאלו יתגייסו כתף אל כתף על מנת לעזור היכן שצריך, הן מתגייסות וקמות (כמעט) כאיש אחד להילחם במתיישבים, כדוגמת אלו שיושבים במקומות בעלי חשיבות ביטחונית ולאומית, בנגב למשל. אלו מתיישבים שסובלים מפשיעה חקלאית, מבעיות כלכליות, מפגעי הטבע, אבל יותר מכל יגידו לך כל אותם מתיישבים שהם סובלים מעודף רגולציה, חוסר שיתוף פעולה, ולעתים גם התעמרות של מוסדות השלטון בהם. בנוסף, פסיקת בג"צ והנחיות היועמ"ש בעקבותיה ביחס להומוגניות של ישוב וועדות הקבלה מהווה פסיקה טהרנית לא שקולה ולא סבירה שמקשה מאד על הקמת יישובים או הגדלתם.

מכשול שלישי הוא ההתחדשות העירונית – תמ"א 38 כשמה כן היא נועדה לחזק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. לכאורה היה מקום לצפות שעיקר הפעילות תהיה באזורים המועדים לרעידות אדמה, לאורך קו השבר הסורי אפריקאי או ברמת הגולן הזרועה בתלים געשיים, אך כידוע רוב הנהנים מההטבות היו תושבי המרכז או הערים המבוססות יותר. מצב זה יש לשנות. התחדשות עירונית חייבת לקחת בחשבון תמריצי ענק ליזמים שילכו לפריפריה: סובסידיות, זכויות להעברה לאזור המרכז, הטבות מס מפליגות. והנה אנחנו מתבשרים על כל מיני תכניות חליפיות לתמ"א 38, כמו "התחדשות בניינית" למשל המיועדת לערים בהן המחיר למ"ר בנוי עולה על 14,000 ₪ למ"ר. כך לא מחזקים בתים, כך לא מעודדים ישיבה בפריפריה, שם הבתים הישנים יוסיפו להתיישן. על מנת לעודד את תכניות החיזוק בפריפריה יש לחשוב שונה, למשל להעמיד סובסידיות ליזמים, זכויות בניה מופלגות, אפשרות לניוד זכויות בין רשויות, השתתפות של הרשות בפיתוח.

מכשול מהותי נוסף נובע לעניין המיסוי – הממשלה משתמשת במיסוי לעידוד פעילויות שונות, כמו גם להאטה של פעילויות אחרות. מחקרים מראים שההשקעה הזו בהטבות מס הופכת כדאית מאד למדינה ברבות הימים. ניהול נכון של הטבות ביישובי עוטף הרצועה, למשל, הוביל לפריחה בישובים אלו על אף האתגרים הלא פשוטים הכרוכים במעבר כזה. מצד שני אנחנו עוקבים כבר זמן רב אחרי הניסיונות (המוצדקים) של עיריית עכו להשוות את תנאי ההטבות במיסים לתנאים של נהרייה השכנה הקרובה. אין סיבה שלא להשתמש ביתר שאת בכלי המיסוי כדי לעודד אזרחים להתגורר בפריפריה.

על אף התמונה העגומה משהו, ישנן בכל זאת כבר כיום מספר נקודות אור המעניקות תקווה לעתיד. אם נתחיל בתמריצים, הרי שבימים האחרונים התבשרנו על כך שמשרד השיכון מקדם עצמאית, ללא תלות בחוק התקציב, תכנית לפיה רוכשי דירות בפריפריה, גם דירות יד שניה יזכו למענק נדיב. בנוסף התבשרנו לאחרונה על תכנית ממשלה להקמת ישוב חדש בעוטף עזה, בשם חנון. הישוב מיועד להכיל 500 משפחות ולענות על ביקוש לאזור שמורכב רובו מישובים חקלאים, קיבוצים ומושבים. ולבסוף הקורונה. המגיפה הראתה עד כמה לצפיפות קשה יש מחיר, ראינו זאת בעיקר בשכונות וביישובי החרדים. אין סיבה לא להרחיב את המעבר של חרדים לפריפריה, שם ניתן לרווח את המגורים וכיתות הלימוד בעלות נמוכה באופן משמעותי. מהקורונה למדנו גם שניתן לקדם, חלקית לכל הפחות, פעילות עסקית בשליטה מרחוק באמצעות מולטי מדיה כדוגמת זום, משאב שמאפשר ליותר ויותר אנשים להתנתק מהמרכז גם אם מקור תעסוקתם נמצא שם.

"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו – כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה וישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי." (דוד בן גוריון על "משמעות הנגב"). הדברים נאמרו בשנת 1955 ועודם יפים כיום לנגב כמו גם לכל הפריפריה העוטפת את "מדינת גדרה- חדרה"

מאמר שכתב עו"ד אמיתי ארליך, שותף מייסד במשרדנו בכלכליסט ב 16/11/2020

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3872580,00.html